כשהתעוררתי בבוקר, התחושה בגב התחתון הייתה בלתי נסבלת.

כל תנועה קטנה הרגישה כמו סכין ננעצת, והכאב הקרין לרגל שמאל.

נפלתי חזרה למיטה בכאב

אשתי הסתכלה עליי במבט דואג, והילדים נראו מבולבלים כשהם הבינו שלא נוכל לצאת לספארי היום.

התחושות הפיזיות היו רק חצי מהסיפור. בתוכי, הרגשתי אשמה עצומה. כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה איך הכנסתי את עצמי

ואת המשפחה שלי למצב הזה

הסתכלתי על תמונות ישנות שלי, בסה"כ שנתיים לפני כן, שאני עם קוביות בבטן, מרים את הבן הגדול שלי באוויר 

הרגשתי כמו צל של האדם שהייתי

הבדידות, החרדות, והכאב הפיזי והנפשי היו שילוב מכאיב שלעיתים הרגשתי שאין ממנו מוצא.

אותו יום שבת היה אחד הקשים בחיי, והוא המחיש לי עד כמה חיי השתנו בעקבות הפציעה