הרבה מתאמנים מדברים איתי על הקושי שבשמירה על מוטיבציה גבוהה. מוטיבציה לאכילה נכונה ושמירה על כושר גופני היא לא משהו שקל לתחזק. אנחנו חיים בעידן בו הנאות קטנות נמצאות בשפע, להיכן שלא תסתכלו תוכלו לראות דוכנים ומסעדות שמגישים מזון לא בריא. הסופר-מרקטים והקיוסקים מפוצצים בגירויים עתירי שומן ופחמימות מהסוג הגרוע ביותר, יש לנו סרטים וסדרות בשפע שמפתים אותנו להתיישב על הספה (עם גלידה) ולצפות בהם. אז מה אמור לגרום לנו לקום מהספה? למה שתהיה לנו מוטיבציה לאכול בריא ולהתאמן כשמנגד יש את כל הטוב הזה?
מסתבר שרק הידיעה לגבי החשיבות שבאימון ובתזונה נכונה אינה מספיקה עבור רוב האנשים. גם אם אנחנו סופר בקיאים בנושאים כמו פיזיולוגיה ואנטומיה, גם אנחנו רופאים שנתקלים באנשים חולים על בסיס יומי, ואפילו אם מישהו קרוב אלינו חלה עקב אורח חיים לא בריא, זה לא תמיד מוביל למוטיבציה. עם העלייה בנגישות המידע רובנו נחשפים היום להרבה יותר ידע בנושאי תזונה וכושר. יחד עם זאת, אנחנו גם נחשפים להמון פרסומות וגירויים שמעודדים אותנו להתעצל ולאכול אוכל מוכן ונוח שלא תמיד מועיל לגוף שלנו.
אז אין שומרים על איזון? איך נקפיד על שגרת אימונים נכונה ואכילה נכונה לצד תענוגות החיים הלא כל כך בריאים שמספקים הנאה לזמן קצר אך גורמים לנו לקלל את עצמנו ביום שלמחרת?
השאלה הזו מזכירה לי ראיון שראיתי עם ג׳רי סיינפלד, בו הוא מדבר על "בחור יום" ו-"בחור לילה". סיינפלד אומר שלכולנו יש את אותו קול פנימי שקורה לנו לפעמים ללכת לישון מאוחר, לאכול בלילה את האוכל המנחם והכיפי עתיר הפחמימה והשומן, או להתפנק עם גלידה ענקית מול הטלוויזיה. לקול הזה הוא קורא ״בחור לילה״. זהו הקול שקורא לנו להשתולל, לצאת עד מאוחר ולשתות אלכוהול למרות שאנחנו צריכים לקום מוקדם בבוקר שלמחרת ליום עמוס. לעומתו יש את ״בחור יום״, הוא הקול הפנימי שמנסה לאזן את "בחור לילה", הוא אומר לנו מה עדיף לנו לעשות מבחינה בריאותית ומשכנע אותנו להפסיק להתפתות לשטויות של "בחור לילה". אצל סיינפלד "בחור יום" מנצח ברוב המקרים. הסיבה היא שהוא הבין מתי "בחור לילה"" הכי חזק. "בחור לילה" דומיננטי כשאנחנו עייפים, שם קול ההיגיון הבריא והשכלתנות שלנו נחלשים. שם, כשאנחנו עייפים, כוח הרצון חלש יותר ואנחנו נופלים להרגלים הקטנים והרעים שלנו.
אז כבר הבנו ששכלתנות זה לא הכל, זה פשוט לא מספיק לדעת מה נכון עבורנו. אנחנו צריכים משהו שיעזור לנו לשמור את עצמנו בעלי מוטיבציה. אז מה יעזור לנו לא להיות עייפים וחסרי חוט שדרה? איך אפשר לשמור על איזון בין ״בחור יום״ ובחור לילה״ (או בחורת יום ולילה)? מתי להגיד אוקיי אני אוכל בקטנה משהו לא הכי בריא היום כי ממש מתחשק לי, ולדעת שזה לא יוביל להידרדרות שבסופה נמצא עצמנו מול שולחן סלון מלא בעטיפות ריקות של אוכל ג׳אנק?
עבורי התשובה היא תוכנית, לתכנן זה דבר מעולה (ברוב המקרים בחיים). אם אנחנו מגדירים לעצמנו מה מותר, מה אסור, כמה ולמה, החיים שלנו הופכים הרבה יותר קלים. אם בסוף התוכנית שלנו יש יעד, כמו שקורה ברוב התוכניות, הרי שמצאנו מקור למוטיבציה. מקור המוטיבציה שלנו הוא היעד שנמצא בתום התוכנית שקבענו לעצמנו. זה לא מאוד מורכב, מדובר בהחלטה ותכנון שלוקח מעט זמן אבל רובנו פשוט לא עושים את זה. יתכן כי החשש מאי עמידה בתוכנית והאפשרות שנאכזב את עצמנו, יחד עם חוסר הרצון להכניס גורמים מלחיצים לחיינו (יש לנו גם כך הרבה יעדים מסוגים אחרים) גורמים לנו לוותר בעניין הזה של אורח החיים הבריא.
מה שחשוב להזכיר לעצמנו כל הזמן הוא שלפני הקריירה, המשפחה, החברים, הטיולים, הבילויים וכל מה שיקר לנו ומשמח אותנו ישנה הבריאות. הבריאות של עצמנו, כי אם לא נשמור על אורח חיים בריא בשלב מסוים כבר יהיה לנו קשה לחוות תענוגות חיים קצרי טווח מהנים וכיפים או תענוגות חיים ארוכי טווח שמספקים לנו אושר וסיפוק.